מהם נכסי קריירה ?
מהו מוניטין אישי? מהם נכסי קריירה ?
מבלי להציב רשימה סגורה, נכסי קריירה הם חלק בלתי נפרד משיפור הכושר להשתכר במהלך הנישואין. כושר זה מורכב, על דרך הכלל, פרט לכישוריו של האדם, גם מיסודות נוספים ובעיקר השכלה, ניסיון ומוניטין שנרכשו לאורך תקופת הקשר הזוגי.
התמיכה לה הוא זוכה מבן-זוגו וממשפחתו, מאפשרת לו לתעל יותר משאבים אל האפיק המקצועי ולהוציא ביתר קלות את הפוטנציאל שגלום בו אל הפועל.
באופן כללי ניתן לומר ש"מוניטין אישי" או "נכס קריירה" הוא כושר השתכרות גבוה הנובע מניסיון מקצועי שצבר בן זוג במהלך תקופת הנישואין, לרבות תואר אקדמי, רישיון מקצועי, כוח אינטלקטואלי, דרגה מקצועית, תפקיד בכיר, הכרה בציבור וכדומה.
הצדקה מוסרית
ההצדקה המוסרית לאיזון נכסי קריירה על דרך איזון עודף כושר ההשתכרות
מסגרת הנישואין, על דרך הכלל, היא מסגרת שוויונית. בני הזוג פועלים יחד כשווים, במאמץ משותף. שוויון זה, לפחות בחלקו, צריך להישמר גם כאשר ניתק הקשר הזוגי. היגיון זה עמד ביסוד החלת הלכת השיתוף גם על נכסים עסקיים (ראו למשל: ע"א 3563/92 עזבון המנוח גיטלר ז"ל נ' גיטלר, פ"ד מח(5) 489, 498-496).
בנסיבות מסויימות, עשויים בני-זוג לעמול יחד, תוך מאמץ משותף, על הגברת כושר השתכרותו של אחד מהם. להשקעה זו פוטנציאל כלכלי ניכר. אם יפורק הקשר הזוגי מבלי שהיא תובא בחשבון, יווצר פער בין שני בני-הזוג, ההולכים כל אחד לדרכו.
לפיכך, אין לשלול מבן הזוג האחד את חלקו בפירות נכסי הקריירה של בן הזוג האחר, זאת בעבור התמיכה והעזרה שהוא העניק לו, לאמור: בעבור חלקו של הקשר הזוגי בשיפור כושר השתכרותו. בפרט שנוצר פער שנובע מכך שאחד מבני הזוג נטל על עצמו ויתור משמעותי מבחינת ההתפתחות המקצועית והתמקד במרחב הביתי, ובכך אפשר לבן-הזוג האחר להשיא את כושר השתכרותו במסגרת אותו "הסכם מכללא", כך נראה, אין זה סביר לומר שבן-זוג אחד הסכים לוותר מעצמו ולסייע בפיתוח כושר ההשתכרות של בן-הזוג האחר, מבלי שהובטח לו ליהנות מכך במקרה של גירושין.
יש לבחון את הפער שנוצר בין בני הזוג עקב הנישואין, ולאזן אותו בכסף או בשווה כסף. מדובר אך ורק בפער שנוצר במהלך הנישואין, עקב הנישואין בין היתר מהסיבה שתרומתם של בני-זוג זה לזו וזו לזה, במישורים רבים וגם במישור המקצועי, היא תרומה בלתי-מוחשית.
המחשה בדוגמא הבאה: דמיינו לעצמכם מצב בו בני זוג נישאו לפני שנים רבות כשהבעל סטודנט לרפואה והאישה משקיעה את כל זמנה בגידול וחינוך הילדים ועבודות משק הבית (נקיון, כביסה, קניות, ארוחות וכו'). במהלך השנים הבעל נעדר תדיר מהבית עקב משמרות רבות, מטפח קריירה ומתקדם להיות מנהל בכיר בבית חולים, בעוד האישה ממשיכה לעסוק בענייני משק הבית וטיפול בילדים.
לימים גדלו הילדים ועזבו את הבית, היחסים בין בני הזוג נקלעו למשבר ובני הזוג מבקשים להתגרש. האם זה הוגן שהאישה תצא בלא כלום מפירות הקריירה של בעלה ?
מודלים דומים של אנשי קריירה כאלו אנו רואים בתחום העסקי הפרטי כמו: רואי חשבון, עורכי דין, מהנדסים, עובדים בחברות הזנק (Startup) וגם בכירים בתחום הביטחוני, קצינים בכירים בצבא, במשטרה, בשב"כ , במוסד, שעושים לילות כימים וימים ארוכים לא רואים את הבית. כל אלו, במהלך השנים משפרים את כושר השתכרותם ויוצרים לעצמם מוניטין אישי, המתבטא בעודף השתכרות גבוה מאוד ביחס לבת הזוג שיוצאת לשוק העבודה בגיל מאוחר, אם בכלל.
ברוב המקרים, בן-זוג זה הוא אישה (במיוחד כאשר עסקינן בנישואי עקרת-בית), ועל-כן אי-הכללת הרכיב של יכולת ההשתכרות מביאה לידי מיסודו של היעדר השוויון המגדרי.
כולנו יודעים שלרוב, ובפרט לאחר שנים רבות של הקרבת הקריירה לטובת המשפחה, שכר בת הזוג לעולם לא יוכל להשתוות לשכר בן זוגה. ועל כן, נולדה ההצדקה המוסרית כי יש לפצותה ב"מזונות משקמים" בגין אותן השנים האבודות שעבדה לא פחות קשה מבן זוגה, הן בגידול הילדים והן בתחזוקת משק הבית ו"פספסה" בכך את היכולת לפתח קריירה משל עצמה.
לצערי, עד כה אין כל חקיקה בנושא או תקדים מפורט ומנחה מבית המשפט העליון לאופן החישוב. לפיכך, בהעדר קריטריונים ברורים ומודל פשוט ליישום - נושא נכסי קריירה ימשיך להתגלגל לפתחו של בית המשפט, ונראה שופטים שדוחים תביעות כאלו על הסף ומנגד נגלה שופטים קשובים יותר. ניתן להבחין כי בהעדר כלים מקצועיים וקריטריונים ברורים נפגעת במידת מה היציבות השיפוטית - אין אחידות בפסיקה, מוגשים בשל כך יותר ערעורים ונוצר עומס מיותר על המערכת המשפטית.
המטרה: לייצר צדק משפטי בעניין פערים מהותים בהשתכרות בין בני הזוג כשאחד מהם צבר מוניטין אישי במהלך חיי הנישואין - להסדיר באופן אחיד וברור את חלוקת נכסי הקריירה בחקיקה קלה ליישום בכל אולם משפטי, בדיוק כמו שעניין איזון הנכסים הוסדר בחוק יחסי ממון ועניין הזכויות הסוציאליות הוסדר לאחרונה בחוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו. בכך, נבטיח שבן הזוג החלש לא יצא מקופח מחלקו במאמץ המשותף, מההקרבה ומאובדן המוניטין האישי שנצבר במהלך החיים המשותפים אצל בן הזוג השני שיש לו ערך עתידי כלכלי רב, אך הוא עצמו אינו יכול להנות ממנו לאחר מועד הפירוד.
הנפקות המשפטית
הנפקות המשפטית לאיזון נכסי קריירה
המקור החוקי לחלוקת נכסי קריירה נקבע לראשונה בתקדים משפטי בבית המשפט העליון כחקיקה שיפוטית (בע"מ 4623/04 מיום 26.8.2007) בה נקבע ע"י כבוד השופט אליעזר ריבלין כי בתנאים מסוימים נכסי קריירה יהוו נכס בר חלוקה בעת חלוקת רכוש.
השופט ריבלין שידוע כשופט ריאלי (מאבות חישובי הפיצויים בנזיקין) נמנע באותו פסק דין מלהציע מודל, אך קבע כי טוב לה להלכה שתתפתח עקב בצד אגודל (ללקונה הזאת אציע בהמשך המאמר מודל מבוסס, פשוט וקל ליישום).
בעקבות פסיקה תקדימית זו, בתיקון מספר 4 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 (פורסם ברשומות ביום 12/11/2008), נקבע בסעיף 8(2) כי לבית המשפט סמכות לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה מחצה על מחצה, אלא לפי יחס אחר שיקבע בהתחשב, בין השאר, בנכסים עתידיים, לרבות בכושר ההשתכרות של כל אחד מבני הזוג.
פסיקה זו של בית המשפט העליון יחד עם תיקון מס' 4 לחוק יחסי ממון, מהווים יחד את סלילת את הדרך לאיזון נכסי קריירה שהם למעשה "מזונות משקמים" לבן הזוג החלש לאחר מועד הפירוד באמצעות ניסיון לאיזון המשאב האנושי העודף שנצבר אצל בן הזוג החזק.
התייחסות בית הדין הרבני לנכסי קריירה
בית הדין הרבני נוטה לדחות תביעות לאיזון נכסי קריירה
בג"ץ 1000/92 בבלי נ. ביה"ד הרבני,
בהרכב של שלושה שופטים, נשיא בית המשפט העליון מאיר שמגר, המשנה לנשיא אהרון ברק והשופט שלמה לוין,
קבעו את ההלכה שעל בית הדין הרבני להתחשב בכלל חוקי המדינה לרבות כפיפות
להלכות שנקבעו על ידי בית המשפט.
את חוקי המדינה מכבדים בתי הדין הרבניים מכוח הכלל "דינא דמלכותא דינא", תוך פרשנות החוק על פי ההלכה היהודית.
בבתי הדין הרבני עולה הטיעון
כי
אין בהלכה מעמד למוניטין אישי ולנכסי קריירה. זה לא מוצר סחיר , שהרי כיום אין
מסחר בבני אדם. השעבוד השיתופי מצומצם לתוך מסגרת הנישואין בלבד ולא לאחריה.
לדוגמא:
עניין נכסי קריירה נידון באופן מפורט ונדחה בבתי הדין הרבני האזורי בחיפה בתיק 933216/3 מיום 14/08/2018.
בפס"ד זה
אב בית הדין הרב יצחק אושינסקי מעלה 14 נימוקים המסבירים מדוע אין לחלק נכסי קריירה, והם:
א כישורים טבעיים הם נכס שהיה קיים טרם הנישואין, והוא מוחרג מהחוק בסעיף 5 א1.
ב. חלוקת מוניטין היא רק לפי סעיף 8(2)לחוק יחסי ממון, ושם כתוב שחלוקה כזו תתבצע רק במקרים מיוחדים, ולא נאמר שם שיש לחלק זכויות השתכרות עתידיות, ושזה נכס, אלא רק שניתן להתחשב בכך בחלוקת הרכוש הכללי.
ג.כן יש לבחון – לעיתים צד אחד התפתח כי הוא חרוץ ושאפתן, והשני לא, ולא משום שהשני גידל את הילדים. ועולה מאליה השאלה, איך נקבע שבן הזוג נשאר בבית ולא התפתח אישית משום שלא יכל היה לעבוד, אולי משום שלא רצה לעבוד או התעצל ?
ד. על פי ההלכה אין שיעבוד מוחלט של אדם לכל ימי חייו, ופועל יכול לחזור בו. ואם לא נאמר כן, זו שלילת חרותו של אדם. ברם, אם נקבע שיש לחלק מוניטין אישי וקריירה אישית (מתוך צפי שכך ימשיך להתפתח כל ימיו), הרי למעשה הבעל (ככל שהוא זה שפיתח קריירה) הוא למעשה קנין עולם של הצד השני. בארה"ב טענו שזה נגד תיקון 13 לחוקה האמריקאית האוסר עבדות .
ה. מי קבע שאף בעתיד הבעל ישתכר (מה שמכונה שווי של קריירה ומוניטין), אולי יהיה עני או חולה או שלא ישיג את ההתפתחות של הענף בו הוא עוסק וכדומה ?
ו. בהתאם לתפיסה כי מוניטין אישי שווה כסף, בעל הזכויות חייב לעבוד באותה עבודה כל ימיו ללא אפשרות להתפטר, להחליף עבודה או לנפוש וזה לא צודק.
ז. אף חוק יחסי ממון לא מכיר בשותפות מוחלטת, ולכן מחריג מה שקיבל צד אחד ירושה מתנה או פיצוי גוף וכו' .
ח. לטעון כיום שהבעל עבד ופיתח את עצמו והאישה הפסידה אפשרות לעבוד, זה לא נכון עובדתית. בחינוך ילדים אישה עובדת אף בשלה, והילדים גדלים יפה גם לה. כן רוב היום הילדים בבית ספר, ובערב אף הבעל בבית מגדל את הילדים, כך שלשני ההורים קיימת אופציה להתפתח.
ט. כיום ההשקעה בבית נמוכה, לא צריך לכבס בנהר, לקבץ עצים או ללוש. אז גם האישה יכולה לרכוש מקצוע, אם תרצה. כיום אין כבר הגבלה בכך. כיום חלוקת התפקידים בבית בין הבעל לאישה היא די מאוזנת. ברוב הבתים יש כיום שני מפרנסים.
י. באשר לטענה שהבעל פיתח קריירה בזכות העובדה שהאישה היתה בבית – מי קובע כי אם הבעל לא היה נשוי הוא היה מתפרנס פחות. מי קובע שרק בזכות מאמץ האישה הוא התפתח ? בהיכל המשפט קשה לקבל שיקול כזה של ספקולציה.
יא. האם במערכת המשפט היינו מאשרים הסכם בין צדדים שכל אחד משעבד את הקריירה שלו לחברו או לאשתו? ודאי שלא. אז מדוע לפרש בדיעבד שזה היה ההסכם בין בני הזוג.
יב. בני זוג יודעים שיתכן והם יתגרשו, לכן מראש כל השקעה נעשית תוך כדי לקיחת
הסיכון הקיים.
יג. חלוקת זכויות כספיות אינם קופה סוציאלית וגמילות חסדים לעתיד, אלא נכסים פרי
מאמץ משותף ורק נכסים אלו יתחלקו.
יד. כן עולות השאלות – כיצד ניתן בכלל לחשב מוניטין אישי? מהו היחס שבין החלקים?
מכאן ניתן להבין שבבית הדין הרבני לא ממש הבינו מהו עודף כושר השתכרות ולא הפנימו את ההלכה (4623/04) שניתנה בבג"צ (הפיצויי נועד לתקן עיוות ואינו לכל החיים אלא נקבע כחלק פרופורצונאלי לפי משך החיים המשותפים). לפיכך, עד שהדבר יקרה.. נכון להיום זכויות בנכסי קריירה כדאי יותר לתבוע בבתי משפט לענייני משפחה עד שתצא הלכה מחייבת וברורה יותר בבית המשפט העליון ו/או חקיקה מפורשת כפי שנראה בהמשך..
מודל אחיד עבור איזון נכסי קריירה
הצעת מודל פשוט לאיזון נכסי קריירה - איך קובעים את גובה המזונות המשקמים?
מטרות המודל הן:
א. לפתור את בעיית אי הוודאות המיוחסת לנכסי קריירה הן מטעם בתי הדין והן מטעם בתי המשפט.
ב. לתת כלים פשוטים לדיינים ולשופטים (בדומה לתחשיב הנזק), לפתור בכך את בעיית "תמחור" עודף כושר ההשתכרות - המוניטין האישי, באמצעות נוסחה פשוטה והוגנת בחלוקת נכסי קריירה כאשר נמצאת הזכאות לכך.
ג. להבהיר שאין מדובר בפיצויי לכל החיים , אלא פיצוי לתקופה מוגבלת ביחס לשנות הנישואין.
הסדרת עניין איזון נכסי הקריירה בחקיקה תשיג בן היתר את המטרות הבאות:
- אחידות בפסיקה בין השופטים השונים.
- בהירות וודאות לכל צד.
- מתן תוקף משפטי למזונות משקמים לאחר מועד הפירוד.
- קיצור משך ההתדיינות.
- חסכון לצדדים בעלויות "מומחים" - חקירות נגדיות והנחיות בית משפט.
- פחות ערעורים למחוזי.
- יציבות משפטית.
חישוב שווי מוניטין אישי
איך נחשב את המוניטין האישי?
הערכת מוניטין אישי הינו נושא שטרם נקבעו לגביו שיטות מובהקות למדידתו, והערכת השווי נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט או בית הדין הרבני. נכון להיום אין נוסחה פשוטה, ברורה וקבועה בעניין המוניטין האישי ומכאן אין אחידות בפסיקה בעניין פסיקת המוניטין האישי. לפיכך, מוצע לעיל מודל פשוט ואחיד לקביעת פיצויי בגין מוניטין אישי המבוסס על עקרון פשוט שיהיה קל ליישום בכל בית משפט ו/או בכל בית דין רבני ו/או בכל הליך גישור . המודל מבוסס על בחינה ופריסת תשלום בגין המוניטין האישי ביחס למספר שנות הנישואין כפול מעשר מהברוטו. להלן ההסבר:
מספר שנות פריסה כפונקציה של מספר השנים שבני הזוג חיו ביחד
המחוקק מכיר בפריסת רווח שנצבר בגין רווח הון מקרקעין או הון אנושי בגין פיטורין והוא מקל על הנישומים בסעיפים הרלוונטיים לכך, לראיה:
סעיף 48א לחוק מיסוי מקרקעין - מאפשר פריסת הון מושבח ממכירת נכס מקרקעין עד לתקופה שאינה עולה על 4 שנים או תקופת הבעלות בנכס לפי הקצרה שבהן המסתיימת בשנת המס בה נבע השבח.
בסעיף 8ג לפקודת מס הכנסה - המחוקק מאפשר לעובד שזכאי לפיצויי פיטורין בסכום אשר מחויב במס הכנסה, לפרוס את הפיצויים, כאילו התקבלו בחלקים שווים במשך מספר שנים (לכל היותר 6 שנים) ולא כסכום חד פעמי בעת סיום העבודה.
באופן דומה, המודל המוצע יפרוס את החלק העודף של ה"מוניטין האישי" למספר שנים קדימה מאחר שאת הנכסים שנצברו בגין המוניטין האישי בעבר ניתן לחלק בין הצדדים בעין, באם מדובר בכסף או ברכוש. הרציונל העומד מאחורי פריסת החלק העודף של המוניטין האישי שטרם חולק הוא בכך שעליית ערכם של נכסיי הקריירה שצבר בן הזוג הינו תהליך המתרחש לאורך שנים, מכאן מן הצדק לפרוס את "הפיצוי העתידי העודף" בגין נכסי הקריירה על פני שנים.
במקרה דנן, מאחר שמוניטין אישי הוא פרי יגיעה אישית מתחום דיני העבודה, תקופת פריסת המוניטין האישי המוצעת תהיה בדיוק כמו פקודת מס הכנסה בעניין רווח הוני שהתקבל ממקום עבודה בעת פיטורין (סעיף 8 (ג) לפקודת מס הכנסה).
מנגנון פשוט לפריסת החלק העודף של המוניטין האישי
מוצע מנגנון פשוט לפריסת המוניטין האישי העודף בדומה לפיצויי פיטורין שיפעל כלדקמן: על כל 4 שנות נישואין תינתן שנת פריסה אחת ועד 6 שנים מקסימום שנות פריסה. למשל, זוג שניהל משק בית משותף 24 שנים יוכל לפרוס את התשלום בגין המוניטין ל 6 שנים (6=24/4), זוג שניהל משק בית משותף 12 שנים יוכל לפרוס את המוניטין ל 3 שנים (3=12/4). זוג שניהל משק בית משותף שנה אחת - לא תהיה זכאות לפריסת מוניטין אלא אם יצוין מטעמים מיוחדים ע"י בית משפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני.
למה נעדיף לפרוס תשלום בגין ששווי המוניטין קדימה ולא אחורה?
- סיבה א: בן / בת הזוג בתקופת הזוגיות נהנו מהמוניטין בעקיפין מהכנסות במהלך החיים המשותפים באופן שוטף והן בזכאות למחצית הנכסים שבהן הושקעו ונצברו. לפיכך, הכנסות ורכוש שנצטברו מן עבר ניתן לחלק בעין. אחרת תיווצר תוצאה בלתי צודקת ובלתי שוויונית וכפל תשלום לבת / בן הזוג השני. ראו תמ"ש (ת"א) 85651/97 - כבוד השופטת טובה סיוון.
- סיבה ב: על פי רוב מדובר באנשים עצמאים (רו"ח, רופאים, עו"ד), שאין להם בהכרח הבטחת רמת הכנסה עתידית כפי שהייתה בעבר, מפאת: שוק תחרותי , הפסקת העסקה מכל סיבה שהיא כגון: מחלה קשה, מוות או פרישה ללא הכנסות יפסיקו את המשך התשלום.
מועד החישוב ואפשרות להיוון
בתום כל שנת מס יעבירו בני הזוג אחד לשני טופס 106 (שכירים) , טפסי דו"ח אישי באם עצמאיים, מאזן בוחן ודוחות כספיים באם הם בעלי חברה או בעלי שליטה בחברת מעטים. באם אחד מבני הזוג לא יעביר את המסמכים האמורים, יראו את הכנסתו כפי שהייתה ביום הקרע בתוספת 30%. במקרים מיוחדים אלו יינתן פס"ד חלקי אחת לשנה ועד תום התקופה המקסימלית לפריסה (כפונקציה של שנות הנישואין) מפני שלא ניתן לאמוד את השווי להעברה לנקודת הזמן הנכונה. כל עוד לא הושלמה תקופת הפריסה לבן הזוג המעביר והמעוניין בכך, תהיה זכות להיוון למשך שנות הפריסה הנותרות - ללא אפשרות חזרה.
אופן חישוב סכום המוניטין האישי להעברה
אחת לשנה יערכו בני הזוג חישוב אריתמטי פשוט לפי המודל המוצע לעיל מתוך ההכנסה החייבת במס ברוטו! סכום זה יכפלו ב 10% או בשיעור אחר שיקבע ע"י בית משפט עד 20%, בשל טעמים מיוחדים, כגון: נכות, מחלה של מי מהצדדים, שינוי בהשתכרות, העדר נכסים ואת הסכום שיתקבל יעבירו לצד החלש.
למה שיעור העברה נקבע על 10% מסך הכנסות הברוטו ולא מהנטו ?
- הרעיון לשמור על פשטות וקלות החישוב ולא לשכור שירותי מומחים שיגררו עלויות נוספות , פגיעה מיותרת ברווחה של בני הזוג ומניעת התארכות ההליכים המשפטיים.
- 10% מהברוטו לפי דיני המס בישראל (ברמות שכר גבוהות המשקפות עודף השתכרות), יכולים להגיע בפועל לשווי של 20% מהנטו ויותר (למשל: שכר חודשי של 50,000 ברוטו לאחר ניכוי מס הכנסה, ביטוח בריאות, ביטוח לאומי וזכויות סוציאליות נשאר כ 25,000 ₪ נטו לחודש (על הזכויות הסוציאליות יש שיתוף נוסף שאינו קשור למוניטין ). בדוגמא זו 10% מהברוטו הם למעשה כ 20% מהנטו! , ברמות שכר גבוהות יותר 10% מהברוטו יכולים להוות 25% מהנטו.
- בנסיבות שבהן בני הזוג לא צברו נכסים במהלך החיים המשותפים, לבית המשפט או בית הדין תהיה סמכות לקבוע את שיעור העברה עד 20%.
- הסכום האמור הינו בנוסף לתשלום מזונות , מדור ואיזון נכסים משותפים אחרים (דירה, נכסי מקרקעין אחרים, כספים, מניות, אופציות, זכויות סוציאליות: פנסיה, ביטוח מנהלים, קופות גמל, קה"ל וכו') ולא נועד ליצור "כפל מבצעים" ו/או להכביד יתר על המידה על הצד המשלם.
שכר נכס קריירה מינמלי לחלוקה
מהו השכר המינמלי שיקבע כנכס קריירה לחלוקה?
כדי למנוע מצבים בלתי מתקבלים על הדעת בהם מכניסים את יסוד הפיצויי בגין נכסי קריירה בכל תביעת צד עצמאי, הגם שהכנסתו נמוכה יחסית, דבר שקורה בשגרה בתביעות רבות במקרים שאין להם שום הצדקה,
נדרש לקבוע סף מינמלי להכנסה שניתן לראות בה עודף כושר השתכרות.
נראה שהמחוקק קבע בצורה עקיפה את עודף כושר ההשתכרות
בסעיף 4(א)1 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975:
"בחישוב הפיצויים בשל אבדן השתכרות ואבדן כושר השתכרות לא תובא בחשבון הכנסה העולה על שילוש השכר הממוצע במשק (להלן - הכנסה מרבית)...
..לענין פסקה זו, "השכר הממוצע במשק" - השכר הממוצע במשק לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה או השכר הממוצע כמשמעותו בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968, כפי שהם ערב קביעת הפיצוי, הכל לפי הגבוה יותר."
בהשאלה לענייננו,
ניתן להסיק כי שכר עד גובה שהינו פי שלוש מהשכר בממוצע במשק הוא שכר שאינו מבטא עודף כושר השתכרות.
קרי, כל עוד הצד הנתבע אינו משתכר פי שלוש מהשכר הממוצע במשק - אין לראות בשכרו מסה המצדיקה איזון נכסי קריירה.
המחשה גרפית לאיזון נכסי קריירה
דוגמא גרפית שממחישה ויזואלית את החלק המיועד לאיזון נכסי הקריירה
אם ניצוק מספרים לדוגמא לצירים - לציר ה X - גילאים ולציר ה Y- שכר נקבל את הגרף הבא:
נוכל להבין שמחצית שטח הטרפז abcd הוא למעשה השווי שיש להעביר לצד השני. אך במקום להכנס לחישובים אקטוארים מורכבים עם הנחות סטטיסטיות, לוחות תמותה, תוחלת חיים, סטיות תקן, הנחת קצב השינוי בשכר, חילוץ השכר הממוצע הענפי וכדומה שכל אלו יעוררו מחלוקות רבות בין הצדדים (תוך עלויות מיותרות של המשכויות ההליכים, בתוכם מימון אקטואר, חקירות, פערים לא מוסברים, הנחות שאינן תמיד ישקפו את התמונה האמיתית, מתחים שניתן לוותר עליהם), מוצע מודל פשוט שמרכז את כל מה שנרשם לעיל - פריסת ההון האנושי (לפי סעיף 8ג לפקודת מס הכנסה), מבחן השכר המינמלי כשכר שהינו עודף כושר השתכרות (לפי סעיף 4א1 לחוק הפלת"ד) וכו - שיהיה ניתן לבצע זאת בקלות ולהחליף בין הצדדים ו/או ניתן לחישוב ע"י כל שופט בכל אולם בית משפט לענייני משפחה (בדומה לתחשיבים שנערכים בתחומי משפט אחרים). בסעיף הבא אציג נוסחא פשוטה והוגנת המגלמת כל מה שנכתב במאמר זה ובין היתר תיצור גם וודאות לצדדים. הפלא הוא שהנוסחא תוכל להחליף בקלות ממוצע של מספר חישובים אקטוארים שונים :)
נוסחה לאיזון נכסי קריירה
להלן הנוסחא - מודל פשוט עבור תשלום דמי איזון בגין נכסי קריירה לאחר מועד הפירוד:
( A - B ) X PCT = YBP
YBP = דמי איזון לשנה ( Yearly balance payment ).
PCT = שיעור העברה השנתי באחוזים - ערך ברירת מחדל 10%. לבית משפט או בית הדין הרבני, מטעמים מיוחדים שירשמו, סמכות לעלות עד 20% (20% מהכנסות גבוהות הם כ 50% מהכנסות נטו בניכוי מס הכנסה, ביטוח בריאות וביטוח לאומי ). לדוגמא: בנסיבות שבהן בני הזוג לא צברו נכסים במהלך החיים המשותפים, לבית המשפט או בית הדין הרבני תהיה סמכות לקבוע את שיעור העברה עד 20%.
A = סך הכנסות ברוטו בן/בת הזוג בעל המוניטין בשנת מועד הפירוד.
B = סך הכנסות ברוטו בן /בת הזוג עם ההכנסות הנמוכות, בשנת מועד הפירוד.
N = מספר שנות נישואין.
מספר שנים לתשלום דמי איזון:
Min((N/4),6) = מספר שנים לתשלום דמי איזון נכסי קריירה
באופן אנלוגי לסעיף 8ג לפקודת מס הכנסה (פריסת הון אנושי , נכסי קריירה הם נגזרת של דיני עבודה לכן מוצע שיחול עליהם דין דומה לפריסת כספי פיצויים) על כל 4 שנות נישואין תינתן שנת פריסה אחת ומקסימום עד 6 שנים ובלבד שבכל שנה יתקיימו התנאים הבאים במצטבר:
תנאי הסף לתשלום דמי איזון בגין עודף השתכרות:
1. עודף ההשתכרות חייב להיות מהותי - יותר מפי שניים מבן/בת הזוג.
A > (B X 2)
2. שכרו של A חייב להיות גבוה פי שלוש מהשכר הממוצע במשק.
3. דמי האיזון ישולמו רק באם לא משולמים תשלומי איזון בגין זכויות סוציאליות כגון: פנסיה, קופות גמל, כספי גמלאות, לרבות זכויות הנובעות מחוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, התשע"ד 2014 - אין כפל מבצעים!
4. לבית המשפט או בית הדין הרבני תהיה הסמכות במקרים מיוחדים שירשמו, לא לפסוק תשלומי איזון בעניין עודף השתכרות בין בני הזוג.
דוגמאות:
א. לבן / בת הזוג השני יש יכולת לצאת לשוק הפרטי והוא בעל והישגים מקצועיים בתחומו ואפשרות להתפרנס בשוק הפרטי הרבה מעל השכר הממוצע במשק.
ב. בת / בן הזוג טיפח מוניטין אישי אך בו בזמן היה שותף מלא באופן יום יומי ולאורך כל החיים המשותפים בגידול הילדים וניהול משק הבית המשותף.
ג. המוניטין האישי או "המסה העיקרית" של המוניטין לא נוצרה במהלך הקשר הזוגי
היוון - מתן עדיפות לתשלום חד פעמי
בנסיבות של גירושין, קיימת חשיבות רבה להפרדה הסופית בין בני הזוג. התשלום החד-פעמי באמצעות היוון מקל על הפרוד. חסרון נוסף של שיטת התשלומים העיתיים הוא הצורך במערך ארגוני, שיעסוק בביצוע התשלומים, והצורך - או הכורח - בהתדיינויות חוזרות ונשנות לויסות גובה התשלום (השוו: ע"א 1819/03 אבישג אברהם נ' ש.ר.ב. (בי"ח מעיני הישועה), תק-על 2006(1) 3431). לצד היתרון הגלום בשיטת התשלום העיתי מבחינת האפשרות לווסת את סכום התשלום, מתעורר חשש שבן-הזוג המשלם ימצא עצמו בקשיים כלכליים, ויתקשה לעמוד בתשלומים העיתיים.
היוון יחול למי שיבחר לשלם את כל דמי המוניטין האישי בתשלום אחד.
שיעור ההיוון יהיה לפי ריבית בנק ישראל הידועה במועד הפירוד.
דוגמה אפשרית להצעת חוק:
איזון פער עודף השתכרות מהותי בין בני זוג שנפרדו
|
|
פרק א': מטרה והגדרות |
|
מטרה |
|
|
הגדרות |
"בן זוג" ו/או "בת זוג" – לרבות הידוע/ה בציבור כבן/בת זוגו/תו. "עודף השתכרות מהותי" – סך הכנסות ברוטו בשנת מועד הפירוד, של בת/בן הזוג ובלבד שהן גבוהות יותר מפי שניים מסך הכנסותיו ברוטו של בת/בן הזוג השני. "שיעור העברה" – ברירת המחדל 10%. לבית המשפט או בית הדין הרבני, סמכות להגדיל את שיעור העברה, מטעמים מיוחדים שירשמו, עד 20%. "שנות העברה" – על כל 4 שנות נישואין , תקבע שנת העברה אחת ועד ל 6 שנים. "שיעור ההיוון" – ריבית בנק ישראל הידועה במועד הפירוד. "מועד הפירוד" – המועד שנקבע בפסק דין כמועד שבו חל פירוד בין בני הזוג, או מועד שעליו הסכימו יחד בני הזוג בהסכם הפירוד. "בן הזוג המעביר" – בן הזוג שהינו בעל עודף השתכרות מהותי ושכרו גבוה לפחות פי שלוש מהשכר הממוצע במשק. "השכר הממוצע במשק" – נתון השכר הממוצע במשק כפי שמפורסם ע"י המוסד לביטוח לאומי והידוע ביום הפירוד. |
|
|
פרק ב': אופן החלוקה |
|
אופן החלוקה
|
|
|
היוון |
ב. בחירה באפשרות היוון לא תאפשר חזרה ממנה לאחר ביצוע התשלום. |
|
|
פרק ג': שקיפות ותרופות |
|
שקיפות ותרופות |
|
|
|
פרק ד': הוראות שונות |
|
ביצוע ותקנות |
|
חוסר זכאות
*המקרים שבהם לא תהיה זכאות לאיזון המוניטין האישי
בענייני גירושין, המוניטין האישי לא יילקח בחשבון בהתקיים אחד מהאירועים הבאים:
- המוניטין האישי או "המסה העיקרית" של המוניטין לא נוצרה במהלך הקשר הזוגי (תמ"ש 13811/03 מיום 17/8/05).
- הפער בכושר ההשתכרות לא נוצר בהכרח מוויתור בת / בן הזוג על קריירה משל עצמו (תמ"ש ירושלים 155/09).
- הכיוון שאליו פנה בן/בת הזוג השני פחות מתגמל כספית, אך אותו בן/בת זוג מקבלים תגמולים אחרים שאין להם בהכרח ערך כספי, ובין היתר בטחון תעסוקתי.
- לבן / בת הזוג השני יש יכולת לצאת לשוק הפרטי והוא בעל והישגים מקצועיים בתחומו ואפשרות להתפרנס בשוק הפרטי הרבה מעל השכר הממוצע במשק.
- בת / בן הזוג מקבלים מחצית מהפנסיה של בת / בן הזוג השני.
- גרימת נזק להשתכרות ולמוניטין האישי של בן / בת הזוג (תמ"ש ת"א 85651/97 מיום 25.2.09).
- אין פער מהותי בהשתכרות בין הצדדים (תמ"ש (ים) 27170/06 מיום 25.1.09).
- בת / בן הזוג טיפח מוניטין אישי אך בו בזמן היה שותף מלא באופן יום יומי ולאורך כל החיים המשותפים בגידול הילדים וניהול משק הבית המשותף.
- כששני בני הזוג יוצאים כל אחד עם רכוש רב שנצבר במהלך חיי הנישואין, למשל תיק 824780-2 בית הדין האזורי בנתניה מיום 27/06/2012.
- הסכם יחסי ממון - המציין במפורש החרגה מנכסי קריירה ובלבד שמוניטין אישי ו/או נכס קריירה היה קיים במעמד עריכת הסכם יחסי הממון , ראו פירוט בסעיף הבא.
הסכם יחסי ממון ונכסי קריירה
מעמדו של הסכם יחסי ממון ביחס לנכסי הקריירה - האם ניתן להחריג את המוניטין האישי?
במצבים בהם בני הזוג או אחד מהם בונה את נכסי הקריירה במהלך החיים המשותפים החרגה בהסכם ממון של נכסי הקריירה תהייה בעייתית!
בדיוק כמו מצבים בהם בני זוג עורכים הסכם יחסי ממון אך לא שומרים על הפרדה רכושית בפועל !
שהרי אם נוצר שיתוף כזה ממילא מדובר בנכס ששייך לשני בני הזוג.
אנלוגיה מנכס מקרקעין: נקבע כי המקרים החריגים שבהם ייחשבו נכסים חיצוניים כחלק מחזקת התא המשפחתי עקב שיתוף שנוצר בין בני הזוג יהיו אלו: מגורים משותפים; מימון משותף; תשלום משכנתא משותף; דמי שכירות המשתלמים לחשבון בנק משותף.
ע"א 3178/12 יגאל שלמי נ' מנהל מיסוי נתניה 17.11.2014
דוגמאות לחישובים - חלוקת נכסי קריירה
דוגמא חישובית לחלוקת מוניטין אישי:
בני הזוג נשואים 20 שנה, האישה ויתרה על קריירה משל עצמה לטובת גידול הילדים. שכר האיש 1,000,000 ברוטו לשנה, האישה מעולם לא עבדה ותמכה בבעל, בילדים וניהלה את משק הבית.
(שכר שנתי נטו כ- 440,000 ₪) בשנה הראשונה האיש יעביר לאישה 100,000 ₪ האיש יעביר לאישה במשך 5 שנים נוספות 10% מסך כל הכנסותיו הישירות והעקיפות.
בפשטות: זוג שהיה נשוי 20 שנים והבעל משתכר 1 מיליון ש"ח ברוטו בשנה (83,000 ש"ח ברוטו לחודש), יעביר לפרודתו 8,333 ש"ח מידי חודש עד 5 שנים לאחר מועד הפירוד. או לחליפין 500,000 ש"ח במועד הפירוד שהם מהוונים בריבית בנק ישראל הרלוונטית שתהיה באותה התקופה.
דוגמא חישובית נוספת לחלוקת מוניטין אישי:
בני הזוג נשואים 12 שנה, האישה ויתרה על קריירה משל עצמה לטובת גידול הילדים.
שכר האיש 360,000 ש"ח ברוטו לשנה שכר האישה שזה עתה בעקבות הפירוד יצאה לשוק העבודה, עומד על 60,000 ש"ח ברוטו.
(שכר שנתי נטו של האיש 204,000 ש"ח, שכר אישה נטו 53,400 ש"ח ₪)
בשנה הראשונה האיש יעביר לאישה 30,000 ₪. באם ההכנסות הצדדים יהיו דומות בשנתיים הבאות - האיש יעביר לאישה במשך שנתיים נוספות 30,000 ש"ח שהם 2,500 ש"ח לחודש. או לחליפין 90,000 ש"ח במועד הפירוד שהם מהוונים בריבית בנק ישראל הרלוונטית שתהיה באותה התקופה.
האתר פותח ע''י עורך דין שרון טל עבור בעלי זכות שימוש אישית ב www.Taxo.co.il (שופטים, דיינים, עורכי דין, רואי חשבון, בוררים, מגשרים). ט.ל.ח - בכל מקרה של סתירה בין תוצאות החישוב/מידע לבין האמור בחוק - האמור בחוק גובר. השימוש במחשבונים ובמידע באחריות המשתמש בלבד ואינו מהווה תחליף ליעוץ משפטי אישי.